יום ראשון, 27 ביולי 2014

אחרי חשבון נפש

לאחרונה אני עסוקה ב...לפרום.
הארון התמלא בעבודות ולא נותר מקום לשכנים חדשים. חלקן של העבודות מתקופה מוקדמת ולא פעם חשבתי לפרום ולנצל את החומרים ליצור עבודות מורכבות ו"שוות" יותר.

עבודת יצירה היא בעלת מטען אמוציונלי ומובילה אסוציאטיבית למקומות מיוחדים, לכן קשה מאוד לוותר עליה. לקח לי זמן לאזור אומץ על מנת "לפרק את החבילה". כך זה נראה (בחלקו) לאחר מעשה:

מידי פעם עולה השאלה - לפרום או לא לפרום?

מה עושים במקרה שמגלים טעות או נתקלים בבעיה במהלך העבודה? אני בעד לפרום.

איך עושים?
בכל מקרה מומלץ לא להתחכם, להוציא את החוט מהקוף (קטן ככל שיהיה) ולשחרר את החוט בעזרת המחט.
הנטיה הטבעית בשימוש במחט בעלת הקוף הזעיר, היא לחזור עם המחט דרך החרוזים ולהגיע בסופו של דבר לנקודה שבה נמצאת הטעות וזאת על מנת להמנע מההתמודדות המטרידה של ההשחלת החוט לקוף הזעיר. כמו חוק מרפי גם "חוק" 'הדרך הקצרה היא הדרך הארוכה' נכון. השיטה עלולה להסתבך כאשר בדרך חזרה המחט נכנסת לתוך החוט המושחל ובמקום לפתור את הבעיה נוצרת בעיה חדשה. על הקושי בהשחלת החוט לקוף המחט ניתן להתגבר בקלות רבה יותר.

לעיתים מגלים חרוז מיותר. גם הפחות מחמירים לא עוברים על כך לסדר היום; אחרי הכל, דיוק הוא אחד מעקרונות היסוד.
במקרה כזה אין חובה לפרום, ניתן לשבור את החרוז המיותר; את פיסת החוט הרופף ניתן להחליק על ידי משיכות קלות.
טיפים נוספים בפוסט של Jennifer VanBenschoten

במקרה של חיסול טוטאלי, אני נוהגת לגזור את החוט במספר מקומות לאורך העבודה ובמשיכות חוט אחדות הכל מתפרק.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה